פוסט ארוך ומשולב, על יין, משפחה, אוכל ומוסיקה בועטת בקליפורניה.
מאת איתמר דוידוב
מזה שנים ארוכות משפחתי נפוצה לכל קצוות הגלובוס. מי לאוסטרליה, מי לאירופה ומי לאמריקות. חלקם בגלל אי אהבת הארץ שלנו, חלקם בגלל רצונם בהצלחה כבירה כלשהיא.
לפני שנים רבות, כשדודי עלה לאנייה והפליג לו לחלום האמריקאי, אמי סירבה לדבר אתו. הבחור השחום, יפה התואר חי את כל חייו במיאמי ביץ׳ ואחז במשרת חזן להשכיר. אחרת עשתה הון מרעיון פשוט ומיישמת את החלום האמריקאי הלכה, למעשה. כל אחד אדם מיוחד בפני עצמו ושונה מהשאר וכולם אהובים עלי מאוד.
בעזרת הפייסבוק שיתרונה/נו בסיפורנו הוא צמצום המרחק הגאוגרפי וכך גם קירוב לבבות, מושא סיפורנו נסוב לסיפור שלפניכם. והסיפור שהיה, כך היה.
בן דוד אחד, מקסים במיוחד, שכאן נקרא לו "חמודי" (כי כך אני נוהג לקרא לו) אהוב ורחב אופקים, החליט בעודו בן עשרים ומעט, עזב ונטע יתדות בצפונה של ארץ ההיפים הקסומה: צפון קליפורניה ארצות הברית של אמריקה הצפונית. כך נעלם מחיי ואני מחייו.
בשנים האחרונות, הוא ביקר בישראל פעמים רבות. אכלנו יחד, שתינו יין יחד, ועוד יין יחד ועוד קצת. הדרך בה דיבר על יין הייתה מסקרנת מאוד. לא נתקלתי בהרבה אנשים מן השורה, כאלה שאוכל ויין הוא לא המקצוע שלהם שידברו על יין בתשוקה כה גדולה. ברצונו להציג בפני את חייו, סיפר שיש לו כמה מאות בקבוקי יין במרתפו. הוא ביקש שאבקרו. בהתחלה ביקש יפה, אחר כך פחות יפה, ובסוף ממש כעס ואיים (בצחוק כמובן) אז נסעתי לבקרו. עלם חמד שכזה, למה לוותר?
נחתנו בסן פרנסיסקו, עיר ואם והעמסנו עצמנו על אוטובוס לבן ארוך ויפה, מאוכלס בגברים אמריקאים לבושי מדים מגוהצים, חסונים בהירי שיער בתספורת מארינס ומבט כחול פלדה חודר, (שנסעו, כך מסתבר, לבסיס צבאי סמוך) ונשים קשישות סגולות שיער.
הגענו תוך שעה קצובה לסנטה רוזה, סבסטופול. חבל ארץ רגוע ופורה, הקרוע בין החקלאות הישנה הטובה המרססת מיטב כימיקלים על גפניה, (ומייצרת יינות מהמשובחים בעולם) לבין חקלאות מודרניסטית, צעירה ובועטת, אורגנית טבעית וקסומה בתמימותה, מה שנקרא חקלאות ברת קיימא. הצצתי והתאהבתי.
בנו של חמודי שלנו, אדם דוידוף, למד חקלאות והוא מפעיל חווה אורגנית באזור. הוא מגדל ירקות ומעבד את האדמה בעזרת סוסים. תפיסת העולם של אדם היא שמירה על כדור הארץ, הוא נמנע מכל מכאניות כמידת האפשר.
פגשתי אותו בישראל לפני כמה שנים, כשהגיע לבקר את סבתו החולה, וגם זאת באילוץ רב מאחר ואינו תומך בטיסות המזהמות את האטמוספרה או בשימוש בכלי רכב או חקלאות ממונעים, מאותה סיבה. הוא בחור מקסים, איש העולם וחרוץ מאוד. חקלאים הם עם אהוב עלי, אולי בגלל אבי שעסק בזאת, באהבה וקדושה כל שנות חייו.
ניתן לראות פרטים נוספים על החווה בעמוד הפייסבוק שלה
בחווה יש דונמים רבים של עגבניות, ברוקולי, כרובית, סלק, כרוב, כוסברה, חסה ועוד הרבה יותר. בביקורי נכחתי באירוע מרגש של המלטה של שגר חזירונים מתוקים באופן טבעי ועתיק יומין. חמודי מסייע לאדם בנו במכירות בשווקי סופי השבוע והנה הם לפניכם:
====
אותה קליפורניה, חברים יקרים, סובלת מבצורת קשה מזה מספר שנים. קרובי משפחה, כך מסתבר, התמסרו לאהבת האדמה, אהבת האדם ומקריבים ימים כלילות, כמו כל חקלאי מסור, לעיבוד האדמה, החי והצומח באמצעים טבעיים ככל האפשר.
יחד עם זאת, אזורי סונומה ונאפה הסובבים את ביתו הרגוע של חמודי, שופעים דונמים (הקטארים) של כרמים הגדלים בשיטות האכזריות, הכימיקליות והיעילות ומניבים ענבים משגעים מהם בוצרים וגומלים יינות טובים עד ענקיים (ביטוי נחשל ל- GREAT WINE)
ביתו של חמודי מונח במרכז חלקת אדמה שאינה מעובדת. חבריו הם בין השאר, צבאים עדינים, אפרסמונים צבעוניים, עצי תפוח שופעים עד קריסה ועוד זנים מיוחדים הגדלים ללא טיפוח. קסם.
טיול מרתק בעמקי היין של קליפורניה
הנה כמה פרטים למכורים ליין טוב:
ביקבים לאורך כביש היין הקסום נהוג להציע מבחר טעימות של יינות, אדומים בעיקר ולדרוש 15$ לטעימה של שישה עד שמונה סוגי יינות. אם רכשת בקבוק אחד תזוכה ב-5$ ואם רכשת שני בקבוקים, לא תחויב בדמי הטעימה. זה אינו כלל קבוע.
בחלק מהיקבים יש אזור לפיקניק. רצוי לברר טלפונית קודם. יקב אריסטה ARISTA הוא אחד מהם. לקחנו איתנו סל פיקניק שהעמסנו מכל טוב. גבינות. באגט נפלא ממאפיה מקומית, חזה הודו מעושן ונימוח, אבוקדו טרי וכמה עגבניות. הכל מהחווה של אדם. מי צריך יותר? חשוב לאכול לפני סדרת טעימות, במיוחד כשנוהגים בכבישים הצרים המפותלים והקסומים.
סונומה הוא אזור גידול הענבים הגדול ביותר בארצות הברית. גדלים בו ארבעה זני ענבים. זינפנדל, סוביניון בלאן, שרדונה. אחד הזנים הידועים הוא פינו נואר. הזן הזה סבל לפני שנים רבות ממחלות רבות עד שגילו שחלקה התחתון של ההרכבה שנעשה מזן גנרי הוא החלק העמיד בפינו נואר ובכרמים בהם היתה הרכבה שונה, הגפן פיתחה רגישות למחלות בשל סוג הקרקע. שם החליפו אט אט את ההרכבה עד לתוצאה הטעימה ששתיתי.
חמודי, שכאן הזמן לספר ששמו המלא הוא מישל דוידוף, הדהים אותי ביידע הרב שלו. איני קונוסר של יין, אבל מי שנידהם והבין, היו אנשי היקבים כולם. באחד הציעו לחמודי לבוא ולעבוד במקום, בשני השתוממו על הידע הרב והמדויק שהפגין. ובשלישי הסתבר שהוא חבר של כבוד מפאת רכישות תכופות וייחודיות של יינות מבצירים משובחים.
מדובר בבחור צנוע ששיכן אותי בחדר הפנוי בביתו יחד עם אלף בקבוקי יין. ואת אלה, הוא לא שומר לעצמו. בכל ארוחה או מפגש, עם רדת החשכה וגם אחריה, טעמנו חמישה עד שישה יינות שונים. לא בהכרח סיימנו כל בקבוק, אבל התרשמתי מעושר הטעמים, ובראשם כיכב זן הגרנאש המקומי. כוכב.
אישית, אני "שפוט" של זן הקברנה סוביניון. אבל בביקור זה השתכנעתי שהגרנש יכול לקבל את הכתר של היין המורכב והעשיר ביותר.
היקבים בהם ביקרנו:
דרי קריק ואלי Dry Creak Vale הוא אחד מכמה עמקים בסונומה קאונטי. Sonoma County
זהו העמק הידוע ביותר לגידול זינפנדל והוא למעשה המקור לעינב זה. איני מחדש, ודאי, לחובבי יין. אך יש לזכור שהעינב הזה חולל מהפיכה בחבית היין הבינלאומית ולראות ולחוש את הקסם מקרוב. אין ספק, זה מרגיש אחרת ללגום זיפ יין זינפנדייל בערב קיץ לוהט בחופרישמן, תל אביב, ישראל.
ביקב באסיגלופי טעמנו זינפנדל מעורב בפטיט סירה מעולה.
ביקב אריסטה Arista טעמתי יינות נהדרים מעמק הנהר הרוסי. מיקב טובוני פינו נואר
2012
ביקב מזוקו Mazzocco הסיור הגיע לגבהים חדשים בטעימת Briar מזינפנדל 2012. יקב זה ידוע במבחר של 25 סוגי יינות משובחים מענב זה המשווקים בסדרת רזרב או רגילה.
שפתותינו נצבעו בבורדו – סגול ועונג נמסך על האישונים. דמעות רבות (של יין, יין, לא שלי) נשפכו בטעימה זו ולא לשווא. אני אחזור.
מישל דוידוף ישמח לארח קבוצות של אוהבי יין. לפרטים בקרו בעמוד הפייסבוק שלו.
זמרת אחת, ארוחה אחת, הופעה אחת ופסלת גם
ביקורי הראשון בקליפורניה היה מגוון מאוד. לאורה זט, רעייתו החביבה של חמודי שלנו. לאורה מפליאה בעבודתה המרשימה ביצירת דמויות מיניאטורות נערצות מעולם הרוק האמריקאי. היא בוגרת מגמת עיצוב באוניברסיטת בראון ובשלנית מצוינת.
כך למשל הציגה בפני את דמויותיהם המוקטנות של חברי להקת פיש Phish.
אתם מוזמנים לבקר בעמוד הפייסבוק שלה.
וכך מצאנו עצמנו נהוגים במשך שעה כמעט, מאותה עיירה מתוקה, סבסטופול קליפורניה, לעבר מפרצון חינני עתור ביאכטות מרשימות, ובכאלה שפחות לקראת ערב מיוחד מאוד. נסענו לארוחת ערב חגיגית שבסיומה נאזין ללהקה שחמודי ולאורה אוהבים מאוד. שמחתי עד מאוד.
לפנינו נצצו שלטי ניאון אמריקאים. כאלה התלויים בגובה בניין בן שלוש קומות ובראשו ניצבה סירה. אולי אפשר לקרא לה יאכטה קטנה. חמודי מספר לי שהמקום נרכש על ידי פיל לש, יוצא הגרייטפול דד המיתולוגיים. שכששיפצו את המקום, עמדה היאכטה על העמוד, במצב די גרוע. וכשעלו למעלה כדי לצבוע ולחדש, גילו שמישהוא התגורר בה. עתה היאכטה נוצצת באורות גאון ומכוונת תנועה מאוד מאוד ערה לאחד המועדונים הקסומים המשולבים שביליתי בהם בעשור האחרון – Terrapin Crossroads.
עמדנו לאכול ארוחת ערב במסעדה קסומה.
מונחת בשלווה על פיר מעץ, על שפת נהר רגוע רגוע. עמוסה מלאה באדם מכל סוג ומין. מהרגועים והרשמיים ועד המיוחדים. אני אוהב אווירה שכזו.
כמובן, שעבדכם הנאמן לא התאפק, והתגנב בכניסה האחורית של המסעדה, רק כדי לוודא שהערב נאכל טוב וטרי.
מקובל להגיע למסעדות עם בקבוק משלך. דמי חליצה ינועו סביב 15$. נהנינו מהיין, הארוחה והאווירה ואחרי שעה קלה, עמדנו בתור דקיק בכניסה למיזם השני של פיל לש, והלא הוא טרפין קרוס רוד. מועדון הופעות מהוקצע לקראת הופעה של להקת ה Trigger Hippie מיוצאי גרייטפולדד.
נכנסתי למקום בהססנות, הקהל כמובן לא מוכר, והמקום התמלא במהירות ללא שיעור. ההופעות האחרונות שהייתי בארה"ב לא היו כאלה מבריקות, אבל הופתעתי, הוקסמתי ונכבשתי. בסוף רציתי עוד.
בסולנית ג'ואן אוסבורן התאהבתי אט אט, ולקראת סיום הערב הייתי שלולית של הערצה ליכולתה הווקאלית ולקצביות המשולבת בנשיות מתפרצת.
השאר תגובה